הופכים כאב לאור, וזיכרון למשחק.
ישנם מקומות שהזמן עצר בהם מלכת. השביל הזה, בשכונת מגוריה של אלין אהוד ז”ל בנס ציונה, המוביל לגינה מרכזית יפה ומטופחת הפך ביום אחד מציר תמים של תנועה למקום של כאב בלתי נתפס. במשך זמן רב, השכנים והעוברים ושבים בחרו בדרכים עוקפות; הלב סירב לעבור במקום בו נקטף הפרח היפה ביותר.
אך דווקא מתוך השבר העמוק, בחרו הוריה של אלין באומץ עילאי לעשות תיקון. הם בחרו שלא להשאיר את השביל הזה לעצב, אלא להחזיר אליו את החיות, את הצחוק ואת התום שאפיינו את אלין הקטנה והמתוקה.
עולם של קסם על המדרכה
לאורך השביל, המקום שבו האדמה רעדה, ציירנו עולם שלם שנשלף הישר מתוך חלומותיה של אלין:
* פרפרים המפזרים אבקת כוכבים.
* עננים רכים בשלל צבעי הקשת.
* פרחים ועלים שהפכו למשחקי רצפה שמזמינים כל ילד וילדה לעצור, לקפוץ ולחייך.
השביל הוא כבר לא דרך עוקפת – הוא הזמנה למפגש עם עולמה הפנימי העשיר של ילדה שאהבה יופי ושמחה.

פרח של נצח
בנקודת הזיכרון, ניצב כעת פסל של פרח שעיצבתי במיוחד. זוהי “כיפה” עוטפת המשמשת להדלקת נרות נשמה. הפרח הזה אינו רק סמל לצמיחה שנגדעה, אלא מקום של התייחדות שקט, המגן על הלהבה הקטנה של הזיכרון שלא תכבה לעולם.

הספסל של אלין

בנוסף, פיסלנו ספסל אהבה בצורת לב עטור בפרחים ועלים שמוצב בגינה עצמה והפך למוקד משיכה אטרקטיבי.