פרויקט האנייה בעיר אריאל הוא הוכחה חיה לכך שהתערבויות רכות ומדויקות במרחב הציבורי מסוגלות לחולל שינוי עמוק ומשמעותי, כזה שמשנה לא רק את הנראות אלא גם את החוויה והתודעה. מתוך מבנה ישן ומוזנח של משאבות הבריכה העירונית, השוכן ברחוב ראשי וסואן, נולד אובייקט חדש שמסרב להישאר שקוף. האנייה לא תוכננה כפסל מנותק, אלא כתגובה ישירה למקום, לסביבה ולתחושת השממון ששררה בו לאורך שנים. היא הופיעה כמעט באופן אינטואיטיבי, כמו דימוי שקפץ מתת המודע אל תוך המציאות הבנויה, ויצרה נקודת עניין, סקרנות ותנועה. במקום לעוד פרויקט כבד ויקר, נבחרה פעולה כירורגית, מדויקת, שמצליחה לטעון את המרחב בסיפור, בדמיון ובאפשרות. האנייה אינה רק אובייקט פיזי, אלא הצעה לחשיבה אחרת על עיר, על יצירה ועל היכולת לראות פוטנציאל גם במקומות שנשכחו.