פרויקט פסלי סיפור נולד מתוך רצון להוציא את היצירות הספרותיות מן הדף ולהפגיש אותן עם חיי היום יום של התלמידים בצורה חיה, מוחשית ונוכחת. זהו תהליך שמבקש להפוך קריאה לחוויה פעילה, כזו שמערבת גוף, דמיון ורגש, ומאפשרת לספרות להיכנס אל המרחב ולא להישאר רק בין כריכות.

במהלך העבודה התלמידים קוראים סיפורים ושירים ישראליים, חוקרים אותם, מפרשים ומשוחחים על הדמויות, הרעיונות והעולמות הרגשיים שהם מציעים. מתוך הקריאה נולד תרגום פיסולי, שבו הטקסט הופך לצורה, לנפח, לקנה מידה ולפעולה. הדמויות והסיפורים מקבלים נוכחות ממשית במרחב הבית ספרי והופכים לחלק בלתי נפרד ממנו.

העשייה המשותפת יוצרת תהליך קהילתי, המזמין מחשבה, דיאלוג ויצירה משותפת, ומחבר בין עולמות הרוח והחומר. כל פסל מספר סיפור מוכר, אך בו בזמן מספר גם את סיפורם של היוצרים עצמם – תלמידים שהפכו מילדים לקוראים פעילים ולשותפים בעיצוב התרבות, השפה והזהות של סביבתם. כך הופכת הספרות לנוף פיזי ומרגש, שמזכיר שדמיון, אמנות ומילה הם ביטויים שונים של אותה נשמה יוצרת.

פסל סיפור הוא פסל משחקי – כזה שנועד לטיפוס, ישיבה, מגע ומשחק חופשי. זהו מרחב פיסולי שמאפשר להיכנס אל תוך סיפור אהוב לא רק דרך האוזן או העין, אלא דרך הגוף כולו. ההשראה מגיעה מסיפורי ילדים ושירים ישראליים שנטמעו בזיכרון הקולקטיבי, כמו האריה שאהב תות, כובע קסמים, שוקולד או הבית בעמק. הסיפור אינו מוצג באופן מילולי או ישיר, אלא נוכח דרך צורה, חוויה ותנועה.

הילדים מטפסים על הסיפור, יושבים בתוכו, נעים סביבו ומשחקים בו. דרך המשחק הסיפור מתעורר מחדש בכל פעם אחרת, בהתאם לדמיון, לפרשנות ולמצב הרוח. אין הוראות ואין מסלול קבוע, אלא חופש פעולה שמאפשר המצאה, שיח טבעי ומשחק משותף. כך נוצרים חיבורים בין גוף, שפה ורגש, בין זיכרון מוכר לסיפורים חדשים שנולדים ברגע.

פסלי סיפור אינם עומדים מן הצד. הם מזמינים מגע, תנועה וחוויה, ומאפשרים לסיפור לצאת מן הספר ולהפוך למקום שאפשר להיות בו. הפרויקט מתאים לפארקים, מרחבים הסמוכים לספריות עירוניות, גני סיפור ואלמנטים משחקיים בצמידות לספריות רחוב, כדרך לחבר בין תרבות, משחק וחיי קהילה במרחב הציבורי.